ישיר איי די איי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ועקנין יוסף

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 17.7.09 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב המבוטח אצל התובעת 1 (להלן: "רכב התובעות"), כמו כן העיד הנתבע (להלן: "הנתבע") שהינו נהג הרכב, ו- עה/1 שהינה אשתו שנכחה עמו ברכב בעת קרות התאונה.

אין חולק כי ארעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה והאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, הנתבע הגיח עם רכבו מדרך צדדית, משמאל הדרך, ובעת השתלבותו בכביש הראשי פגע ברכב התובעת.

לפיכך, הנתבע אחראי לקרות התאונה ולנזקים בגינה.

לטענת הנתבע, התאונה ארעה לאחר שכבר השתלב בכביש הראשי, ורכב התובעות הוא זה שפגע ברכבו.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם הנתבע פגע ברכב התובעות כאשר ביקש להשתלב בכביש הראשי, אם לאו.

במקרה שבפני אכן מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

בקליפת אגוז, במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

כמו כן, על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. כלומר, בית המשפט יעדיף את הגרסה שהסתברות נכונותה הינה למעלה מ- 51%.

כמו כן, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).

ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.

ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה כפי שהובא בפני, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, לא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני רעותה.

העידה בפני עת/1 כי נסעה עם רכבה ברחוב הרצל באשדוד, שבמקום יש שני נתיבים, והיא נסעה בנתיב השמאלי.